קצת פורפורציות ” אחי בית ישראל היקרים ‘ “! מילים חשובות על נקודת מבט.

597

סיפור על איכר זקן, שעבד שנים רבות בשדה.
יום אחד ברח סוסו. שמעו זאת השכנים, ובאו לבקרו.
“איזה ביש מזל” הם אמרו, משתתפים בצערו.
“אולי”אמר האכר.
למחרת חזר הסוס, ואתו שני סוסי פרא.
“איזה בר מזל אתה” קראו השכנים.
“אולי”, ענה האכר.
ביום שלאחר מכן ניסה בנו של האכר
לרכב על אחד מסוסי הפרא.
הסוס השתולל, ובן האכר הושלך ארצה ושבר את רגלו.
שוב באו השכנים לנחם את האכר.
“איזה ביש מזל” הם אמרו.
“אולי” ענה האכר.
ביום המחרת הגיעו אנשי הצבא אל
הכפר כדי לגייס צעירים למלחמה.
כשראו שרגלו של בן האכר שבורה, לא גייסו אותו.
“איזה בר מזל אתה” קראו שוב השכנים.
“אולי,” ענה להם האכר….

———————————–

לכולנו יש נטיה טבעית להסתכל על כול אירוע שקורה לנו מקרוב. פעמים רבות מקרוב מדי… החיים מלאים מהמורות וכשלים ורק כאשר אנחנו מסוגלים להתרחק קצת ולהכיל את התמונה הגדולה, אנו מבחינים שבור הוא רק בור ולא בהכרח בולען עצום:) וירידה תלולה כביכול, היא רק עוד מורד מתון. פרופורציה. גם כשטוב וגם כשרע, היא שמאפשרת לנו ללכת לאורך הדרך עם חיוך:)?
אחי בית ישראל אתיופיה היקרים  בים באוויר וביבשה  היו חזקים ותמיד תזכרו  – “ששרדנו את הגלות בזכות חלום השיבה לירושלים ואמונה חזקה באדוננו. הגענו ארצה וחברנו לעם היושב בציון למרות הכול, אך אין לנו שום כוונה להחליף את אדוננו באדונים בשר-ודם לבושי שחורים.
לפחות דבר אחד היו יכולים ללמוד מאתנו אחינו האדונים, שהרי יש לנו ניסיון רב עם בוץ. לבוץ תכונות שימושיות רבות, אך החיסרון הגדול בשימוש בו הוא שעם הזמן הוא מתפורר. עינינו ישובו לראות ואף להביט, אוזנינו יקשיבו לצלילים ופינו ידרוש כיוון מיתרים והוספת כלים חדשים. ידינו המוכשרות ישתתפו, בסופו של דבר, בניצוח על המנגינה החדשה.”

בסימן חזרה למורשת בית ישראל אתיופיה

שבת שלום !

התגובות סגורות לפוסט זה