אז מי צריך את פרויד, יונג או מלני קליין, כשיש לנו את חוכמת השבט עתיקת היומין שלעולם עומדת, של בני העדה האתיופית בישראל!!!

מאת : שרית שחר .

561

===חוכמה השבט===

בקיבוץ בו אני חיה מתקיימת יוזמה נפלאה לנשים לאחר לידה. בכל יום חמישי במשך 6 שבועות לאחר הלידה, מתנדב או מתנדבת מביאים אוכל לאישה היולדת ולבני משפחתה. האוכל – מעשה ידיהם של המתנדבים.
ומכיוון שבתי לאחר לידה, אני נחשפת למיזם הנפלא הזה, בזכותה. אבל לא על זה רציתי לספר לכם, אלא  מאין לקחנו את המקורות למיזם הנפלא הזה המתרחש בקיבוץ …

 

באחד מן הימים בחור יפהפה ממוצא אתיופי הקיש על הדלתי בחור , החי בקיבוץ  מזה מספר שנים (ומכיוון שאינני יוצאת מהבית בשל מחלתי, אינני מכירה אותו). התאהבתי בבחור הצעיר ממבט ראשון. יופי נדיר כזה, של נסיך בן מלך, אציל , לא מרבים לראות אצלנו. מושלם וגם חכם – תואר ראשון בפילוסופיה, תואר שני לקראת סיום – בחינוך. אני כהרגלי, טרחתי לומר זאת למסכן והבכתי אותו כהוגן, למרות שאני יכולה להיות אמו. אבל גם על זה לא רציתי לספר לכם (קריצה בעין). בכל מקרה, הבחור היפהפה הזה שאין דברים כאלה, שאת מטעמיו היה לי הכבוד והעונג גם לטעום בהמשך (יאמי יאמי), סיפר לי ולבתי, שהוא נולד בכפר באתיופיה ועלה לארץ כילד קטן. “באתיופיה יש מנהג עתיק יומין – אישה לאחר לידה שבה לבית אימה, כדי שתוכל לנוח, להתאושש ולהיות פנויה לטיפול בלעדי בתינוקה ומאומה לא מעבר לכך. אם ילדה בן, היא נשארת בבית הוריה במשך 40 יום. אם ילדה בת – היא נשארת במשך 80 יום”.
שאלתי אותו מדוע ההבדלים בין בנים לבנות והוא ענה “הקשר של האמא עם הבן זורם יותר. עם הבת הוא מורכב יותר ולכן היא זקוקה לזמן ממושך יותר להתקשרות, קרי: Bonding”.
חיבקתי אותו כמובן, גם על האוכל הנפלא שהביא לבתי, גם על היופי המושלם שלו וגם על הסיפור המרתק.
אז מי צריך את פרויד, יונג או מלני קליין, כשיש לנו את חוכמת השבט עתיקת היומין שלעולם עומדת, של בני העדה האתיופית בישראל!!!

 

בסימן חזרה למורשת בית ישראל אתיופיה .

התגובות סגורות לפוסט זה