חייב לשתף כל מילה בסלע !!! ״תצלנה אוזניכם ״ על זה נאמר: ״אדם אשר מנסה אינו -בור : אדם אשר מנסה חכם . קבלו את ידידנו יואב הלר באחת התובנות המקרבות ביותר !

374

מסע לאתיופיה. תם ולא נשלם.
יצאנו חברי רשת מעוז להבין את הישראליות של כולנו טוב יותר. להבין מה הסיפור של ביתא ישראל, יוצאי אתיופיה היהודים, את העבר, ההווה והעתיד שלהם, של כולנו.
אנחנו בארץ מספרים לעצמנו סיפור. הבאנו אותם לארץ. סוכננו וטייסנו הביאו את האפריקאים האומללים לישראל. שיגידו תודה, וישלימו עם הבורות, הגזענות וההדרה.
אז יש לי חדשות בשבילכם. לא רק שלא הבאנו אותם אלא ההיסטוריה מוכיחה בעושר גדול של מסמכים, שלא רצינו אותם. עשינו הכל משנות החמישים כדי שלא יגיעו.
באתיופיה גילנו יהדות גאה בת אלפיים שנה, ששימרה את עצמה בתנאים לא תנאים. יהדות שלא התפשרה על קלה כחמורה. קהילה חזקה, גאה עם מסורת של ספרות כתובה ותורה שבעל פה. ידענו שהם יהודים אבל משכנו את האף. ואז בשנות השישים ובעיקר השבעים הם הבינו שחלום העלייה לציון לא יתגשם אם הם לא יעשו מעשה. אקטיביסטים מביתא ישראל בעידוד כהני העדה החלו לסלול את נתיבי העלייה לארץ תוך סיכון חייהם (בסיוע המוסד ולבסוף צה״ל אך לא להפך). לבסוף הדבר הוביל לאחד המסעות המפוארים, קשים ואכזריים בתולדות העם היהודי.
התרגשנו ביחד עם חברי הקבוצה מביתא ישראל כשראינו אותם בתוך תבנית נוף ילדותם. בני, עמרם, טלי, יאסו, סיגל, אורלי ושמואל היו לרגע שוב ילדים לקהילה גאה ומפוארת.
ואז הגיעה העדות של אחד המשתתפים, שחתכה את ההרמוניה בבת אחת. לאחר מסע מפרך הוא מגיע לארץ עם משפחתו. לעיירה בדרום. מוכנסים לחדר. הוא ואביו. דקירה באיבר המין. מה? למה? איך? אנחנו לא יהודים???
זה היה המבוא לתהליך מחיקת הזהות. תהליך שנמצא עדיין בשיאו. כולנו אחראים לתהליך. אני, את, אתה, אנחנו. אבל מתוך העוצמה שראינו באתיופיה, יכולה להיוולד תקווה. לכולנו.
אנחנו כל הזמן מדברים על יוצאי אתיופיה כבעיה. הם לא בעיה. הם הפתרון. החברה הישראלית כולה היא שצריכה את התיקון.
ולכן נדרש דור של מנהיגים שייצרו מודל ממלכתי חדש ששואף להרחיב את גבולות הישראליות, לייצר פתרונות חדשים, לקדם תהליכים לניהול שפוי של המחלוקת ולייצר תקווה.
זה לא יהיה קל. הציניקנים, האופורטוניסטים, הצודקים וידועי האמת אוחזים בקרנות המזבח ומקשים על השינוי. אבל אנחנו במעוז נחושים לייצר קרקע חדשה למנהיגים לקדם את הממלכתיות ובדיוק בשביל זה נסענו לשם. לארץ כוש. ומשם לא נוכל יותר לומר שלא ידענו על מה חלמו במשך 2000 שנה בביתא ישראל. הם חלמו על מדינת מופת בירושלים. הדרך עוד ארוכה אבל התקווה גדולה.

התגובות סגורות לפוסט זה