לבקשתכם נאמני דף מורשת בית ישראל אתיופיה כמה עובדות שאולי לא ידעתם על שואת יהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי

בסימן יום השואה הבנלאומי !

330

 

זוהי סקירה מרתקת וקצרה
אך לפני כן נסביר בתמצית :

במסגרת תוכנית “הפתרון הסופי”, לא חפצו הנאצים רק בהשמדת היהודים המצויים באירופה, אלא גם, למעשה, בחיסול כל העם היהודי בכל תפוצותיו. ניתן להצביע על מספר מקרים וראיות בנושא.

הראיה הראשונה, לכך שמטרת הנאצים הייתה רצח-העם היהודי ככללו, נמצאת ביחסם של הנאצים ליהודים כגזע אחד, השולט בעולם. על פי דבריו של אדולף היטלר עצמו באוזני אאוגן קווטרניק, ב-21 ביוני 1941, בל תהיה מדינה שתארח ולו משפחה יהודית אחת, כי זאת “תהיה הבסיס לחתרנות חדשה”.

נתחיל :

יהודי אלג’יריה.

שלטון וישי (ששלט בה מ-1940) ביטל את אזרחות היהודים והטיל עליהם את ההגבלות שחלו על יהודי צרפת (ואסר עליהם לעבוד עבור הממשלה, להיות בנקאים, מורים ותלמידים, כמו כן הוגבל מספר היהודים שאושרו לעבוד במקצועות חופשיים). ב-1941 הוחרם רכוש היהודים. הפגיעה ביהודי אלג’יריה הייתה קשה, בשל מעמדם הגבוה בחברה קודם לכן. ב-1941 הצטרפו יהודים למחתרת האנטי-נאצית. יהודים רבים נתפסו ונשלחו למחנות עבודה או הוצאו להורג. היודנראטים נדרשו לסייע בהכנת משלוחים להשמדה. בנובמבר 1942 שחררה ארצות הברית את אלג’יריה כחלק ממבצע לפיד. לרוע מזלם של היהודים, המשחררים האמריקנים שיתפו פעולה עם אנשי וישי, ורבים מיהודי המחתרת סבלו למרות סיועם לאמריקנים. ב-1943 בוטלו ההגבלות על יהודי אלג’יריה.

יהודי תוניסיה.

תוניסיה הייתה גם היא, תחילה, תחת משטר וישי, עם אותן הגבלות דומות לאלה ששררו במרוקו ובאלג’יריה, לאחר נפילת צרפת ב-1940. בנובמבר 1942 נכבשה תוניסיה ע”י הגרמנים, תוך כדי נסיגת צבא רומל מלוב לאחר תבוסתו במערכת אל-עלמיין. בתקופת הכיבוש הגרמני הקימו הנאצים יודנראט מקומי, לקחו בני ערובה, החרימו את רכוש היהודים והטילו על הקהילה עונשים כספיים כבדים. הקהילה נדרשה לספק את צורכי הצבא הגרמני, ובית-הכנסת בבירה תוניס הפך למחסן גרמני, ויהודים נדרשו לענוד טלאי הצהוב. 4,000 יהודים נשלחו למחנות ריכוז בתוניסיה ומעטים גם נשלחו למחנות ההשמדה. יהודים רבים נורו למוות בבתיהם, הומתו בצעדות מוות, רעב, מחלות והפצצות. תוניסיה שוחררה על ידי בנות הברית במאי 1943, ולאחר שישה חודשי כיבוש הושם קץ לרדיפת היהודים. תוניסיה היא המדינה היחידה בצפון-אפריקה בה שרר כיבוש גרמני ישיר.

יהודי מרוקו .

בקיץ 1940 עברה גם מרוקו לשלטון וישי. חוקי האפליה פגעו ביהודי מרוקו יותר מיהודי אלג’יריה ותוניסיה, על אף שהאוכלוסייה המוסלמית במרוקו, בשונה מהמדינות האחרות, לא ניצלה את המצב לפגיעה ביהודים. יהודי מרוקו ביצעו עבודת כפייה בפיקוח צרפתי. יהודים רבים נרצחו באכזריות, ו-300 יהודים נשלחו לאושוויץ. בנובמבר 1942 נכבשה מרוקו בידי ארצות הברית, וביוני 1943 בוטלו החוקים שהפלו את היהודים לרעה.

יהודי לוב .
החל משנת 1911 היה שטחה של לוב תחת שלטון איטליה. בשנת 1936 נוסד ציר רומא-ברלין כשנחתם הסכם שיתוף פעולה בין איטליה הפשיסטית לבין גרמניה הנאצית. בשנת 1938 פורסמה באיטליה ההצהרה אודות הגזע ובעקבותיה חוקקו חוקי גזע שהטילו מגבלות על היהודים באיטליה ובארצות הנשלטות על ידה. עם זאת, החלת חוקי הגזע על יהודי לוב הייתה איטית וחלקית בעקבות התערבותו של מושל לוב איטלו באלבו. באלבו ייחס חשיבות רבה לפיתוח לוב לכן עיכב את החלת ההגבלות הכלכליות על היהודים, בשל חשיבותם לכלכלת לוב. אף על פי כן, מספר חוקים נכנסו לתוקף כגון פיטורין של חלק מהיהודים משירות המדינה, הוצאת הילדים מבתי הספר הממלכתיים, הגבלת התנועה, איסור יציאה מהבתים בשעות הערב והלילה וציון הגזע על מסמכים רשמיים שנשאו יהודים.

במהלך מלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי לוב מהאיטלקים ומהאוכלוסייה המוסלמית המקומית. הפגיעה ביהודים גברה עם התדרדרות מצבן של מדינות הציר במלחמה וגידול המעורבות של גרמניה הנאצית בנעשה בלוב.

עם כניסת איטליה למלחמה ביוני 1940, בוצע באופן חלקי צו שהורה לכלוא את נתיני מדינות האויב בלוב, ובכללם יהודי לוב בעלי נתינות זרה, במחנות הסגר בקרבת הערים טריפולי ובנגזי. בתחילת 1942 פונו כל בעלי הנתינות הזרה מלוב. בעלי נתינות צרפתית ותוניסאית גורשו לתוניסיה (בהם כ-1,600 יהודים), ובעלי נתינות בריטית הועברו למחנות פליטים באיטליה (בהם כ-300 יהודים). לאחר תפיסת השלטון באיטליה על ידי גרמניה, נשלחו קבוצות היהודים ממחנות הפליטים באיטליה לברגן בלזן ולמחנה הריכוז באינסברוק.

בפברואר 1942 הורה מוסוליני על “דילול האוכלוסייה היהודית בקירנאיקה”, שהייתה זירת הקרבות העיקרית בלחימה עם הבריטים. כ-2,600 יהודים נשלחו למחנה ג’אדו וכ-400 שוכנו בבתים בודדים בעיירות סמוכות.

החל מיוני 1942 הורחבו בלוב חוקי האפליה הגזעית וגברים בני 18-45 גויסו לעבודות כפייה. בלוב הוקמו המחנות ג’אדו, סידי אל-עזיז ובוקבוק.

יהודי אתיופיה .

רצח מנהיגים יהודיים וכרזות באמהרית מהאוויר נגד היהודים – כך כמעט הושמדה יהדות אתיופיה. וגם: המאמץ האחרון של יהודי אתיופיה להעביר יהודים מאירופה לאתיופיה (יום השואה)

שנת 1940 הייתה שנת דמדומים של השלטון האיטלקי במזרח אפריקה בכלל ובשטחי הקייסרות האתיופית. בתחילה עוד תכנן המשטר האיטלקי ליישב כעשרה מיליון איטלקים באתיופיה ובמקביל לפתור את “הבעיה היהודית” על ידי הקמת אוטונומיה יהודית ליהודי פלשתינה שיאוחדו עם יהודי ביתא ישראל האתיופים. תכנית זו נשקלה ברצינות מכיוון שהשלטון הנאצי באיטליה לא תכנן בתחילה להשמיד יהודים ובהקמת אוטונומיה זו הוא חשב לקבל נקודות זכות מול יהודי ארצות הברית וכמובן לקרוץ לערבים בארץ ישראל.

התקדמות המלחמה והסתבכותה של איטליה באפריקה מול הבריטים והקיסר הגולה היילה סלאסי גרמו להחלת חוקי הגזע על יהדות אתיופיה. חוקים אלו היו שונים מחוקי הגזע כנגד יהודי איטליה אך משמעותם המיידית הייתה הפקרת דמם ורכושם כשברקע ניתנה פקודה מרומא להתכונן להשמדה מוחלטת של יהודי אתיופיה. האיטלקים אמנם התקשו לדחוק את יהודי ביתא ישראל מהכפרים לגטאות אך הם כן רוכזו באיזורים גיאוגרפים מוגדרים מה שהיה צעד בדרך לריכוז יותר משמעותי והשמדה.

בשלהי 1940 רצחו השלטונות האיטלקים באתיופיה ארבעים וארבעה קייסים (כהני דת – המקבילה האתיופית לרבנים) ומנהיגי ציבור והותירו את היהודים מפוחדים, נבוכים ומושפלים. לאחר הרציחות שפורסמו באתיופיה פיזרו מטוסים איטלקים כרוזים באמהרית שבהם נכתב כי היהודים הם “בודה” – אוכלי אדם ו”פלאשים” – פולשים חסרי זכויות היסטוריות על קרקעות.

מציאות זו מאידך והתרופפות האחיזה האיטלקית ביהודים מאידך גרמו לכך שרבים מיהודי אתיופיה הצטרפו לתנועת הפטריוטים, צבא כוח גדעון וכוחותיו של הנשיא הגולה היילה סלאסי שאכן גרשו את האיטלקים כשנה לאחר מכן.

עם עלייתו לכס השלטון מינה הקיסר האתיופי בחודש מאי 1942 נציג יהודי אתיופי מקהילת ביתא ישראל שיכין משלחת ליהודי אירופה וזאת לאור בקשות רשמיות של הקהילה היהודית האתיופית שאך זה מכבר ניצלה מהשמדה. הנציג אברהם אברם נפגש עם מזכיר ויו”ר הועד הפועל של “אגודת ישראל” בלונדון הארי גודמן ודן עימו באפשרויות לחלץ יהודים מאירופה לאתיופיה. יצויין כי מאחורי אותו נציג עמדו נציגי כל יהודי הכפרים שהודיעו לקיסר שהם מוכנים לקבל כל מספר של יהודים בערים ובכפרים.

לצערם של יהודי אתיופיה המשימה לא צלחה כפי שהם תכננו אך מספר יהודים קטן שהצליח להגיע לאתיופיה מאירופה התקבל על ידי קהילת ביתא ישראל בכבוד מלכים .

יהודי המזרח הרחוק .

יפן הקיסרית הייתה בת-בריתה של גרמניה הנאצית, אלא שלא הייתה שותפה לעקרונותיה הגזעניים והאנטישמיים. עם זאת, האנטישמיות פשטה בקרב רבים מאנשי-השררה שביפן, וזה התגבר לרקע תעמולה נאצית. חסיד אומות העולם, פנג שאן הו, השיג אשרות כניסה ליהודים גרמניים ליפן, וזאת כנגד הוראות הממשלה, אשר שיחררה אותו מתפקידו.

היפנים הקימו את גטו שאנגחאי (שנגהי) ליהודים המקומיים ולפליטים שנמלטו מגרמניה. ככל שהתקדמה המלחמה, הפכה השפעת הנאצים על יפן והלחץ שהפעילו לקשים יותר. הנאצים דרשו את הסגרת יהודי שאנגחאי לידיהם. היפנים לא נענו לדרישות אלו.

1 תגובה
  1. משה כהן says

    הגיע הזמן לפרסם עד כמה גרמניה וגרורותיה היו נחושים בהשמדת כלל יהדות העולם ולא רק באירופה חשוב שהדורות הבאים ילמדו אמת היסטורית זו שהוכחשה אפילו על ידי מכון יד ושם במשך הרבה שנים

התגובות סגורות לפוסט זה