למה בכלל צריך לתת כסף לקסים ולמה יש כאלה שתוקפים אותם על כך?!

638

למה בכלל צריך לתת כסף לקסים ולמה יש כאלה שתוקפים אותם על כך?!
———————————————————————–

משה הנביא בהוראת אלוהים מבדיל את שבט לוי ומצווה עליהם להיות אחראים על הקודש. הכוהנים משבט לוי, שירתו במשכן ולאחר מכן בבית המקדש הראשון והשני. ובניהם הנהיגו את העם והיו מורי התורה והמוקד של כול ענייני הקודש לכול עם ישראל. עליהם מוטלת החובה לשמר את הידע שטמון בכתבי הקודש ולהנחיל אותו לעם לעולמי עולמים. לאתיופיה הגיעו כוהנים לוים יחד עם שאר העם שהדרים והגיע דרך מצרים לכוש-אתיופיה. הכוהנים בארץ אתיופיה ניהלו את כול הפולחן הדתי יחד עם שמירה על כתבי הקודש ודרכי חגיגת החגים.

בתקופה מסוימת לאחר הכיבוש הנוצרי שחל במאה ה-4 החלו בהשלטת הדת הנוצרית באתיופיה, בין המורדים היה הכוהן פנחס מצאצאי בני צדוק, בן בניהם של עזריה בן צדוק הכוהן, אותו צדוק ששירת בבית המקדש הראשון של שלמה המלך. בין הפריטים הארכאולוגים ניתן למצוא באתיופיה כלי מקדש שלמה, כלי ברזל לבשר, אפוד מיושן ועוד ממצאים, שיכולים להיות עדות להגעת כוהנים לאתיופיה (נרחיב בפוסט אחר). הכוהנים או הכהנאת (בלשון העם’ קסים), היו צאצאים ישירים כוהנים משבט לוי, אך מתקופה מסוימת הייחוס הישיר לשבט לוי הופסק, כך שאין יודעים בוודאות שכול מי שכהן כעת הוא אכן משבט לוי, אך קרוב לוודאי שחלק מן הכהנאת אכן משבט לוי.

בכול מיקרה תפקידם של הכוהנים ושרותם לא השתנה, ומי שנבחר לכהונה לאחר בדיקת מדוקדקת שירת בקודש יחד עם שאר הכוהנים. לאורך תקופת שירותו של כוהן אסור לו לעבוד בעבודות כשאר העם אלא לשרת את העם בענייני קודש כגון: קבורה, שחיטה, ברכות, ניהול תפילות וכו’ וכו’ ביחד עם הציווי מפי ה’ שאסר עליהם לעבוד בעבודות אחרות. העם היה מכלכל אותם מאז ומתמיד הן באתיופיה והן בישראל.

כיום בישראל נמתחת ביקורת בנושא הכספי מצד הרבה גורמים, שבמקום לתקוף ישירות את המסורת והוראת הנביא משה כפי שציווה אותו אלוהים, הם מעדיפים לתקוף כביכול “קסים מסוימים” כאשר הם מתכוונים למסורת עצמה, אך המטרה האמתית היא, תקיפת המסורת ברובם המוחלט של המקרים, וניתן דוגמאות שבאמצעותם אפשר לראות את מידת הצביעות ושקריות הטענות:
1. שאלת ביקורת: “הם מקבלים כסף מהממשלה למה הם לוקחים מהעם כסף”?

בשביל להבין את הבעייתיות בטענה הזו, צריך לדעת את האמת על כמה כול אחד מרוויח ולא רק זה, ישנם מספר קסים שמקבלים שכר זעום של כ-2,000 ש”ח בחודש, דבר שלא יכול לכלכל אדם בוגר אחד אשר מחזיק בית בשכירות, וגם להמשיך לתת שירות דת כפי שציווה אלוהים. גם משכורתם של חלק מהרבנים לא בשמים ואלו נאלצים למצוא עבודות מזדמנות אחרות בשביל להשלים את הפער הכספי הנדרש לחיות בכבוד.

בניגוד לרבנים חל איסור גמור מאלוהים לכוהנים לעסוק בדברים אחרים שאינם קודש כמו לפתוח עסקים או לעבוד כשכיר. זאת ההוראה שנתן משה לבני לוי שבניהם הם כוהנים, ובשל כך לא קיבלו נחלה לעבוד אותה ולהתפרנס ממנה, אלא התפרנסו ממתנות ומענקים שונים שהעניק להם העם בציווי אלוהים, וכך בעצם התנהלו בית ישראל יוצאי אתיופיה מאז ומעולם. פסוקים לדוגמה המדברים על המצוין לעיל: במדבר פרק יח:

כ) ויאמר יהוה אל-אהרון, בארצם לא תנחל, וחלק, לא-יהיה לך בתוכם: אני חלקך ונחלתך, בתוך בני ישראל.
כא) ולבני לוי, הנה נתתי כל-מעשר בישראל לנחלה, חלף עבודתם אשר-הם עובדים, את-עבודת אוהל מועד.
——————————–
2. שאלת ביקורת: “למה הם לוקחים כסף בהלוויה, במקום לעזור למשפחה השכולה”?

ראשית, אף אחד לא לוקח כסף, אלא המשפחה השכולה היא שנותנת מנחה לעילוי נשמת הנפטר כציווי אלוהי ולא כשכר טרחה. הבעיה היא, כיוון שאנשים לא מחוברים למקורות ואינם מכירים את הציוויים של אלוהים, הם מפרשים את זה כשכר עבודה, ויחד עם המשכורת של המדינה הם רואים בזה לקיחת יתר מהעם. וכאן חשוב להבהיר ולהסביר, שהנתינה מצד המשפחה היא חלק מתהליך קיום המצווה מאז ומתמיד בעם ישראל. לכן אדם אחר או המדינה או כל גוף מוסדי כזה או אחר אינו יכול לקיים את המצווה במקום המשפחה האבלה. ניתן לראות דוגמה מימי קדם:

א. הקרבת קרבן- כאשר אדם היה צריך להקריב קרבן בנסיבות כלשהן, הוא הביא משהו משלו ככל שידו משגת, אם הוא בעל נכסים הוא הביא שור, אם הוא דל נכסים הוא יכול להביא גם סולת. ואף אחד לא יכול היה להביא במקומו את הקורבן!
ב. כאשר יצחק רצה לברך את עשיו, הוא ביקש ממנו להביא צייד כדי שיוכל לברך אותו. פסוק א: וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת; וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּנִי. פסוק ב’: וַיֹּאמֶר,

הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי; לֹא יָדַעְתִּי, יוֹם מוֹתִי. פסוק ג: וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צידה (צָיִד). פסוק ד: וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי–וְאֹכֵלָה: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת.
הסבר: יצחק לא התאווה למזון לפני מותו אלא רצה ליצור סיטואציה שבה יוכל לברך את עשיו, בנו האהוב, ולשם כך ביקש ממנו לתת.

לסיכום: אין קבלה ללא נתינה, אין ברכה ללא עשייה כלשהי. ומשפחה שכולה שנותנת במקרה זה לכהנאת זה לא בשביל לשלם הוצאות נסיעה אלא נותנת בשביל שהברכות יתקבלו, שהתפילות יתקבלו – בדיוק כמו צדקה שיכול להצדיק אדם, ולגרום לסליחה ולמחילה מפי הבורא על חטאיו. נוסף על כך, אלוהים פוקד על עם ישראל לדאוג לאנשים שאינם יכולים לדאוג לעצמם כמו: הגר, האלמנה ושבט לוי.

מה שמייחד את שבט לוי מהגר והאלמנה זה, שאלוהים פקד עליהם להיות אחראים על נשיאת הידע הרוחני של העם, ובשביל שיתמקדו בעיסוק בקודש וקשיי הפרנסה לא יגרמו להם לסטות מהעיקר, ואסר עליהם את היכולת לעסוק באשר יחפצו ככול העם. יחד עם זאת, פקד אלוהים על העם לדאוג לפרנסתם. אלוהים מחשיב את הנתינה לאלו הפחות יכולים לדאוג לעצמם כנתינה לו. אלוהים אינו צריך דבר, וגם הדבר הזה היא לתועלת העם, שהרי לכול עם ועם נשיאת הידע הרוחני שלו אמורה להיות הדבר החשוב ביותר.

וכך אלוהים אומר בספר דברים פרק כו’ פסוק יב’: “כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ”.
כך יוצא כשעבורנו בני ישראל כיום, הדאגה לכוהנים היא דאגה לכול בני העם, הדאגה להם היא דאגה לדורות הבאים שלנו, ובשביל שהידע לא יאבד עלינו לדאוג לאלו שלקחו על עצמם את נשיאתו כפי שפקד עליהם אלוהים.

שאלת ביקורת: במידה והמדינה תגדיל את התקציב שלהם, האם כדאי שהקסים יוותרו על קבלת כסף כלשהו מהעם?

הכוהנים לא אמורים להיות תלויים כלכלית בשלטון וזה לא משנה כמה ישלמו להם, משום שזה פותח פתח להשפעות דתיות ותלותיות במוסדות השלטון. במידה וגוף, מוסד, או שלטון ישלוט בפרנסתם של אנשי הדת, אותו גוף כלשהו עלול לכוון את הדת למקומות שהוא מעוניין בהם, באמצעות הפחתת משכורתו של מי שלא מתיישר עם עמדת השלטון, הדחתו של איש דת שלא יישר קו עם עמדות השלטון וכו’.

אין כאן להטיל דופי דווקא על שלטון ספציפי כזה או אחר, אך ההיסטוריה מלאה במקרים כאלה. בסופו של יום ישנה נטייה לאנשים לשרת את האדם שממן אותם, אם השלטון לבדו יממן את אנשי הדת, אנשי הדת יהיו כפופים לזרועות המוסדות השלטוניים וייצגו את הממסד, אנשי האליטה, גורמים בעלי כוח והשפעה במדינה, ובעצם מה שיהיה הרס האמונה ואי ייצוג משמעותם האמתית של כתבי הקודש.

לגבי הביקורת על כך שקסים לוקחים כסף ובכלל לכל ביקורת באופן כללי על המסורת והקסים, חשוב לדעת להבחין את המקור והמניע של הביקורת והמבקרים, האם הביקורת נעשית מתוך אכפתיות למסורת ודאגה לצדק ולאמת או שמא כדי להעלים את המסורת ולקדם זרם אחר?
האם המבקר משבח את המסורת ואת הקסים היכן שצריך ונאבק לשימור וקידום המסורת או שמא הוא נמצא בזרם אחר וכביכול תוקף את הקסים ומנהגים מסוימים במטרה להוציא לה שם רע ולהרוס את המסורת?
האם עמנואל אדנה או מבקרים אחרים קוראים לשימור המסורת במלואה ותומכים בקסים או שבעצם הם נמצאים בזרם אחר-בזרם הרבני, ועל מנת לקדם את הזרם שהם “בחרו”, הם תוקפים את המסורת במסווה של תקיפת “קסים מסוימים”? הרי הדברים שעמנואל אדנה מדבר עליהם, הם דברים נהוגים ע”י כל הקסים בארץ ובאתיופיה, וכך נהגו גם אבותיו ואבות אבותיו.

דבר שני, האם המבקרים כנים כלפי הזרם שבוא הם “בחרו” לאמץ-הזרם הרבני? או שהם רודפי צדק כלפי דרך והמסורת שהם כבר לא רואים את עצמם שייכים אליה ומבחינתם שתמחק כמה שיותר מהר ובעצם, משתמשים בביקורת שלהם כדי להרוס מסורת עתיקה אחרת? את הצביעות ניתן לראות בהתנהגותם כלפי פשעים המבוצעים בזרם הרבני. האם הם מבקרים וזועקים באותה המידה? הרי מדובר במקרים הרבה יותר קשים כמו: בעילת אשת איש, קבלת שוחד במיליונים, הלבנת הון, קשירת קשר עם עולם הפשע, אונס ילדים וילדות ואף מעשה סדום בתלמידי הישיבות שלהם ועוד..ועוד.. מעשים פליליים ופשעים שלא מביישים כל חבר בארגון פשיעה. אפילו בארגוני פשיעה יש להם כללי מוסר שלא עוברים עליהם.

אנחנו חלילה לא אומרים שכל הרבנים קשורים בכל הדברים האלה אבל, מי שיש לו ביקורת, שקודם כל יבקר את ביתו ואת אנשי הדת שהוא מאמין בהם. אבל בדר”כ ניראה דממה מוחלטת מצד אלה המבקרים את הקסים ואת המסורת, או שהביקורת אם היא נעשית, היא תעשה בצניעות ובהמעטת הפשעים ולא באותה עצמה הנעשית נגד הקסים והמסורת. על זה אפשר להגיד: כשביתך בוער בלהבות, אל תצביע בצביעות על ביתו של השכן ותצעק שמהבית שלו יוצא עשן, כי ככול הנראה הוא רק מבשל עדיף שתמהר ותכבה את ביתך הבוער.

ולסיום נביא ציטוט מאבות אבותינו שידעו שאנשים באחרית הימים ימרדו בנושאי הידע הרוחני, ימרדו בשבט לוי. וכך אומר יהודה שלו הובטחה המלוכה לבניו: צוואת השבטים – צוואת יהודה פרק כא’:

“א) ועתה בני, הנני מצווה אתכם, אהבו את לוי למען תישארו, ואל תתנשאו עליו למען אשר לא תושמדו.
ב) כי לי נתן אלוהים את המלוכה, ולו את הכהונה, וישם את המלוכה תחת הכהונה” { צוואת השבטים – צוואת ראובן}.
פרק ו’:
“ה) ועל כן הנני אומר לכם, עוד תתחרו בבני לוי ותבקשו להתנשא עליהם ולא תוכלו.
ו) כי אלוהים יקום את נקמתם, ואתם תמותו מות מרעים”.

אהבתם? עשו לייק ושיתוף כדי להעלות את המודעות למקסימום אנשים.

התגובות סגורות לפוסט זה