סיפור מרגש עם מוסר השכל

כיבוד אב ואם, אחת המיצוות החשובות ביותר בתורת ישראל, עד כדי כך שהושוותה לכיבוד האל בעצמו. בזמן שהרבה מאמינים נכנסים לדקויות חסרי חשיבות ושקועים שם, מעטים בדורנו שמקיימים מיצווה חשובה זאת ומודעים לשכר וגם לסכנות שבה.

410

סיפור מרגש עם מוסר

אחד היסודות בתורות ישראל היא שאדם אוכל את פירות ידיו, במילים אחרות, אנחנו אוכלים את מה שזרענו. ולכן אחיי תקשיבו לסיפור הבא:

מסופר על אדם אשר חיי בכפר עם אביו ובנו, אותו אדם היה גס רוח ועז פנים, היה מדבר אל אביו בחוצפה, כועס וזועף עליו מזלזל ומתחצף אליו, אך היחס שלו כלפי בנו היה שונה, הוא אהב את בנו והיה מפנק אותו עד בלי די.

היחס הנוקשה שלו היה מתבטא בין היתר בכך שהיה מעביד אותו ויחד עם זאת לא ידע להעריך את עבודתו. הוא היה שולח את אביו הזקן לרעות את צאנו במקום שילך הוא בעצמו.

לצערו של הזקן, יום אחד, טרפו צבועים את אחד הכבשים, והסבא המגושם לא הצליח להציל את הכבש. הבן הגיע למקום במקרה, וכאשר שמע והבין את שאירע, הבן אחז בחולצתו של האב וגרר אותו לעבר אחד הצוקים. כאשר הגיע הבן לקרבת הצוק, אחז בחוזקה את אביו ואיים עליו באומרו :”אם עוד פעם אחת, תפקיר את אחד מכבשי, אזרוק אותך בעצמי מעבר לצוק”. האב הרועד
התחנן על חיו, והבן השליכו ארצה. הבן חזר לביתו בעוד האב המשיך לרעות את הכבשים. האב חיי בסבל רב, העביר את חיו במצוקה ומת בטרם
עת בשל צער ויגון.

משלא נותרה ברירה לבן, הוא החל לרעות את הכבשים בעצמו, ואת בנו המפונק השאיר בבית.

מטבע הדברים בנו החל לגדול, יום אחד האב שלח את הבן לרעות את הצאן. הבן שלא היה רגיל לרעות את הצאן עשה זאת מחוסר ברירה. הבן המשיך להתבגר ולגדול, וכאשר צבר כוח, נזכר בפתרון שמצא אביו בזמנו. הבן אמר לאביו ללכת לרעות את הצאן במקומו, האב המזדקן לא הצליח להתחמק מהוראה זאת שהייתה פקודה באיומים.

הבן היה מבלה בביתו בזמן שהאב היה רועה את הכבשים. יד הגורל לא איחרה לבוא, וגם האב הזה נרדם בשמירה, וצבועים טרפו את הכבש שסטה מן העדר. כאשר שמע הבן על הנזק שהוסב לרכושו העתידי מיד בא בכעס, וגרר את אביו אל הצוק הקרוב. הוא הרים את אביו הזקן מעורפו, ואיים עליו כאשר זה היה בקצה הצוק. האב מיהר וטען בפני הבן:

“בן יקר, אנא ממך, גם אני בחוצפתי גררתי את אבי, אך את הקו הזה לא העברתי את אבי….”

הבן חשב בליבו :”מעשה ידיו של אבי הביאו אותו עד הלום, הלא זה מה שיקרה גם לי…”… מיד השיב את האב למקומו, נטל סלע ושם על שכמו ופרץ בבכי, וביקש את סליחתו של אביו. האב לא הצליח להתאפק, ושניהם בכו והתחבקו.
מאותו יום הבן הפנים את הציווי העתיק “כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ”, הבן כיבד את אביו כמלך, כי ידע שאך שינהג באביו כך ינהגו בו ילדיו.

אחים ואחיות יקרים, האם גם אתם מבינים שאיך שאתם מתייחסים להוריכם, כך ילדיכם ינהגו בכם?

התגובות סגורות לפוסט זה