כשהייתי ילד קטן תמיד התבוננתי על אמי תופרת.

כשהייתי ילד קטן תמיד התבוננתי על אמי תופרת. אהבתי לשבת על הרצפה, להסתכל ולשאול... אמא, מה את עושה ? ״רוקמת...״ הייתה תשובתה.

161

כשהייתי ילד קטן תמיד התבוננתי על אמי תופרת. אהבתי לשבת על הרצפה, להסתכל ולשאול… אמא, מה את עושה ?
״רוקמת…״ הייתה תשובתה.

כל יום אותו הטקס… אני התבוננתי בסקרנות… שאלתי… קבלתי את אותה התשובה….

יום אחד אמרתי לה שמהמקום בו אני מסתכל, אני רואה רק משהו מאד לא ברור, מאד לא… יפה. המון חוטים מכל הצבעים, דקים ועבים, המון קשרים לא ברורים…
״אני לא מבין … מה את עושה ???!!!״

היא חייכה ועם קולה המתוק אמרה לי: ״לך בני, שחק בחוץ וכשאני אסיים אקרא לך כדי שתוכל לראות את הרקמה שלי…״

אבל לא הייתי יכול להפסיק להתבונן ולשאול, למה היא טורחת לעשות כזו עבודה לא מסודרת ? הרי אמא תמיד מסודרת… מה כל החוטים האלו ???

אבל יום אחד כשהייתי באמצע המשחקים שלי, אמא קראה לי להיכנס הביתה…

התבוננתי בעבודה שכבר היתה מושלמת… הכל היה כל כך שונה מלמעלה… איזו עבודה מדהימה… כמה צבעים !! כולם יחד כאילו ציירו את התמונה הכי מקסימה.

״ חמוד שלי, מלמטה ראית תמיד הרבה אי סדר כי לא התבוננת אף פעם על העבודה שאני רוקמת… מלמעלה…״

מאז חלפו השנים והרבה פעמים אני מתבונן לשמים ושואל… אלוקים… מה אתה עושה ?! וזה תמיד נראה לי שהוא עונה לי… אני רוקם את חייך…

וכמו אז, אני שואל… למה אני רואה את הכל כל כך מסובך ? למה יש כל כך הרבה קשרים… למה חוטים כל כך כהים ? למה אין חוטים בהירים… ??

ואז נראה לי שאלוהים עונה: תדאג לעבודה שלך בני, ואני דואג לעבודה שלי… יום אחד תוכל לראות את העבודה הגמורה, אלו הם החיים שלך…

מוסר השכל: לא תמיד אנו מסוגלים להבין מה עובר עלינו בחיינו… הכל נראה מסובך ונראה ששום דבר לא מצליח…

מתברר שאנו מתבוננים על העבודה מלמטה… בצד הלא נכון.
בצד הנכון – אלוקים רוקם את חיינו…

שאלוקי ישראל ירקום לכם חיים מושלמים אם תכלית וזהות אמיתית, אמן !
בסימן דע מאין באת ולאן אתה הולך’ .

  • בברכה דף/אתר
    מורשת בית ישראל  אתיופיה.

התגובות סגורות לפוסט זה