תולדות שפת הקודש גְעֵז (ግዕዝ ) .

טעימה קטנה למורשת גדולה.

1,258

תולדות שפת הקודש גְעֵז (ግዕዝ ) .טעימה קטנה למורשת גדולה.

נתחיל מכך :

שפת הגעז היא שפה שֵמית, והיא לשון הקודש של היהודים מעדת בית ישראל אתיופיה . בשפה זו כתובים האורית (התורה) וכתבי קודש נוספים ( בעבר שפת הגעז הייתה שפת הדיבור ולא רק שפת הקודש)

לצורך המחשה כך נקראת התורה בפי יהודי אתיופיה. משמעות המילה אוֹרית בגעז היא “תורה” (חמשת חומשי תורה).

אנחנו כאן במאמר נתהה על קנקנו של מקור שפת גְעֵז .

ברשותכם נתחיל מויקפדיה.

מקור שפת הגעז ע”פ ויקפדיה :

גְעֵז (ግዕዝ, מכונה גם “אתיופית (קלאסית)”, “חבשית”, ובעבר גם “כושית”) היא שפה שמית עתיקה שרווחה בצפון קרן אפריקה ושימשה כשפה הרשמית באימפריה האקסומית וכלשון הכרוניקות של הקיסרות האתיופית. השפה נכתבת בכתב געז, וממנה התפתחו השפות השמיות האתיופיות, בהן תיגרה, טיגראינית ואמהרית.”.

עוד רשום שהשפה חדלה לשמש כלשון דיבור בראשית האלף השני, והוחלפה בהדרגה על ידי האמהרית כשפת האימפריה האתיופית למן המאה ה-13 עד עליית שושלת הקיסרים האמהרים מהשושלת הסולומונית. כיום השפה היא בשימוש ליטורגי בלבד ומשמשת את הכנסייה האתיופית, הכנסייה האריתראית וביתא ישראל.[1]

מקור כתב הגעז ע”פ ויקפדיה :

הכתובות הראשונות בכתב געז, מהעיר מטרה באריתריאה, מתוארכות למאה החמישית לפנה”ס. מקובל להניח כי מקורו של כתב געז הוא בכתב הסבאי, כתב דרום-ערבי אשר שימש את הסבאים שחיו בדרום-מערב חצי האי-ערב. הסבאים חצו את ים סוף לצפון אתיופיה …סוף ציטוט ” .

זוהי תגלית שלנו החזיקו חזזק !!! :

החידוש הגדול הוא שהדעה הרווחת כיום בקרב גדולי החוקרים והבלשנים כיום :

ששורשיה של שפת הגעז הינו מבני ישראל שגלו מא”י לאתיופיה דרך מצריים
שפת הגעז התפתחה במצריים ע”י צאצאי ישראל שחיו במצרים בגבול ארץ כוש .

לפני שאותם בני ישראל הגולים הגיעו לאתיופיה הם שהו כ – 500 שנה בגבול הדרומי של מצריים. ושם אותם גולים דברו עברית ופיתחו את שפת הגעז והוחרז עליה כשפת קודש של אותם זמנים.
ולימים הם נהלו את כל כתבי הקודש ומכתבים שונים בשפה זו .המקום עליו התישבו הגולים בני ישראל נקרא – (yeb) במצרים .
שפת הגעז התפתחה משתי השפות המדוברות באזור
1. מדרום ארם (ארמית ) .
2.ועברית שפת העברים בני ישראל.

ובני ישראל הגולים הם שיסדו את השפה והשתמשו בה כשפת קודש
כל זמן שהם שהו במצריים הם כתבו והתנהלו בשפת הגעז .
נמצאו כתבים רבים עתיקים במצרים ורובם הם בשפה זו.

עכשיו בואו נבדוק עם יש לנו מקורות “לתגלית ” למה שנאמר למעלה :

המקום yeb –

הוא אי בנהר הנילוס באזור אסואן בדרומה של מצרים.

האי, שנודע בשם אַבּוּ או יֵבּוּ, עמד בגבול בין מצרים ונוביה ( אתיופיה של היום ) . הוא היווה נקודת הגנה מצוינת לעיר ומיקומו עשהו נקודת מסחר טבעית לסחר בנהר.

ההסטוריה של האי – yeb

יב – (yeb) התקיימה בסוף תקופת בית ראשון ובתקופת ממלכת פרס מושבה של שכירי חרב יהודים, שתפקידם היה לשמור על גבולה הדרומי של מצרים בעבור ממלכת פרס בראשות כנבוזי המלך, ולפני כן בעבור השלטון המצרי במקום. ככל הנראה היהודים התיישבו במקום כמה עשרות שנים לפני חורבן הבית הראשון, ושהו שם עד סוף שלטון ממלכת פרס באזור. היהודים . הם קיימו חיי קהילה ייחודיים, עסקו במסחר, , חגגו חגים יהודיים ובעיקר הקפידו על חג הפסח. הם החליפו תכתובות עם השלטון הפרסי ועם הקהילה היהודית שבארץ ישראל, אם כי במשך תקופה מסוימת שרר מתח בין שתי הקהילות משום שבני קהילת יב בנו מקדש באי. בשל הקמת מקדש זה היו גם כמה סכסוכים עם הקהילה המצרית המקומית, שהקימה גם היא מקדש לאל המצרי ח’נום, שנחשב אחראי לעליית מי הנילוס. באחד הסכסוכים האלה החריבו המצרים את המקדש היהודי, והקהילה היהודית נאלצה לשקם את המקום.

אגדה מספרת כי בימי מנשה מלך יהודה, בנו של חזקיהו, הוברח ארון הברית מבית המקדש למצרים, למקום הנקרא באר הנשמות ומשם נלקח לאי – יב. לפי גרסה זו המשיך הארון במסעו וכיום הוא נמצא בעיר אקסום שבאתיופיה .

היהודים חיו באי yeb במצרים עד סוף השלטון הפרסי במקום וכך גם נוצרה הקהילה היהודית באלכסנדריה , לפי השערה אחרת מקורה של יהדות אתיופיה הוא בקהילה היהודית מימי הבית הראשון בקהילה היהודית ישראלית ” יב” (yeb (

ידוע לנו שבעת שגשוגה של הקהילה היהודית יב הוקם בה בית מקדש שהיה מקביל לבית המקדש בירושלים. שמו היה “מקדש יב” הוא חרב בשנת 410 לפני הספירה.

רק מעט ידוע על הקהילה במקום, ומה שידוע לנו נודע בעיקר מתוך מכתבי יב, הכוללים כארבעים פפירוסים, כעשר מגילות קלף וכשלוש מאות אוסטרקונים (מכתבים הכתובים על-גבי שברי חרס), שהתגלו במקום במאה ה-19. כתבים אלה כתובים בניב ארמי עברי ( געז) ! דרומי המיוחד למקום. רוב הכתבים עוסקים בעניינים כלכליים וחברתיים ומיעוטם דן בענייני דת של הקהילה.

בואו נראה עוד מקורות , מה יש לאבותנו להגיד על כך. ותעכבו בעדינות …

מתוך מסע של הישראלי צביקה סבר בביקור אצל יהודי אתיופיה 9.9.74 .

וכך הוא מספר הקס “אבא אורי בן ברוך”(ליקה כהנת קס ברהן ברוך ) מספר לי את ההיסטוריה –
פעמיים ירדו יהודים מישראל מצרימה. פעם אחת בזמן גלות בבל ובפעם השניה אחרי הירצחו של המלך גדליה (נרצח בידי יהודים). הקהילה במצרים גדולה וכוהנה הגדול הוא און. עוברים ימים ועל מצרים שלטת רומא. הקיסר הרומי אוגוסטוס מצווה להשמיד את היהודים. באותה העת בישראל היוונים, ולכן אין ברירה ובורחים דרומה. העם חוצה את הנהר גיחון (הנילוס), חלק מהעם מגיע לקוארה, שבתוך חבש בגבול סודאן וחלקו מתיישב לאורך הנהר טקאזי, עד אקסום. לא עובר זמן והפלאשים, שלהם אמונה באל אחד, גדלים ומתעצמים ו- 7 מלכים ומלכות פלאשים שולטים על חבש. המלך האחרון , “המלך פלאשה גדעון” .

הכהן הגדול (אבא אורי בן ברוך ) אומר, שאם המצב יימשך כך, היינו אינם תושבי קבע באתיופיה מצד אחד ומן הצד השני הרבנים בישראל לא מכירים בהם כיהודים, פשוט ייעלם עם זה.

הרפתקן צביקה סבר מוסיף ואומר ,
צום גדליה- מאחר ואחרי רצח גדליה (585 לפנה”ס) ברחו מהארץ ומאז לא יודעים מה קרה בישראל ועם שאר יהדות העולם, זהו האירוע עבור הפלאשים וצום גדליה, בכל שנה, הוא אירוע היסטורי גדול לשבט (586 לפנה”ס חורבן בית ראשון ושנה אחר כך, 585 לפנה”ס, נרצח גדליה ע”י יהודים משום שהיה שליט מטעם הכובש, כלומר יהודי אתיופיה לא הכירו את כל שהתפתח ביהדות מאז…

ובטח לא את חורבן בית שני ומה שהתרחש בעקבותיו). זכיתי לצום עמם בצום גדליה. כן, ארוחה מפסקת זה אינג’רה עם רוטב וחתיכת בשר קטנה, מהשחיטה הכשרה של הכבש.

בספר התנ”ך האחרון שהכירו ומופיע בתרגום לגעז- מלכים ב’. שם בסוף הפרק האחרון בספר, פרק כה’, מצויין שגדליהו בן אחיקם מונה כ”שליט מטעם” על ידי הבבלים, הדבר עורר את כעסם של היהודים שלא הוגלו ובפסוק כה’ כתוב לאמור “ויכו את גדליהו וימת”. לכן כה הקפידו הפלשים במנהג “צום גדליה”, שהוא האירוע היהודי האחרון לו היו שותפים אבותיהם בארץ הקודש.

סוף המאמר :

אז חברים יקרים שפת גְעֵז היא לא רק לשון קודש של הקסים הזקנים שלנו היא בעצם התעודת זהות שלנו להיסטוריה עצומה שעוד ידובר ויסופר עליה בימים יותר טובים , זהו טעימה לגירוי ולמחקר גדול שעדין בחיתוליו , כבר גילנו כאן בסדרת מאמרים שהכתב העברי הוא אשורי , ושהאות ו’ היא גרמנית שהושתלה, והשפה העברית המדוברת כיום היא לא עברית עתיקה , ועוד מאות גילויים , הכי חשוב זה לא לאכול את מה שמספרים לכם על היהדות שלכם , לכו תדעו מה עוד מחכה לנו בעתיד , לכן על כולנו לשמור ולנצור ללמוד להנציח את שפת הגעז ובכלל את המורשת המפוארת שלנו לדורות הבאים .

נסיים בכמה פסוקים משפת הקודש גְעֵז .

א) בֵקֵדָמִי גֵבְּרֵה אְגְזִיאָבְּהֶר סֵמָיֵה ווֹ-מְדְרֵ ב) ווֹ-מְדְרְס אִי-תָסְתֵרְאִי ווֹאִי-כוֹנֵת דְלוּתֵ ווֹ-צְלְמֵת מֵלְעְלְתֵה קֵלָי; ווֹ-מֵנְפֵסֵה אְגְזִיאָבְּהֶר יְצֶלְלְ מֵלְעְלְתֵה מָיִי

א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם

שבוע טוב זוהי טעימה קטנה למורשת גדולה תחי מורשת בית ישראל אתיופיה !

צילום מסך: ויקיפדיה.

  •                                   

התגובות סגורות לפוסט זה