הבּוּנָה הקפה המסורתי .

תרגום המילה בונה בעברית הוא קפה.

289

הבונה הוא חלק מהמסורת של קהילת בית ישראל . תרגום המילה בונה בעברית הוא קפה. בשונה מהנהוג בעדות אחרות, בקהילה האתיופית הכנת הבונה (הקפה) הינו תהליך ארוך שאורך כשעה. זמן שמאפשר לאורחים ולמכינים אותו לשבת בנחת ולבלות זמן איכות יחדיו.

הכנת הבונה נערכת בכמה שלבים: בשלב הראשון קולים את פולי הקפה, ומגישים אותם לשולחן הקפה, כך שייהנו מריחו המרענן של הקפה. לאחר מכן טוחנים את הקפה כאשר הוא מתקרר ובינתיים שמים קומקום עם כמות מים יחסית גדולה על הגז. כשהמים רותחים מוסיפים את הקפה הטחון לפי הצורך ונותנים לקפה להתבשל. בזמן הזה שמים קטורת לריח נעים, ומביאים את ספלי הבונה בעזרתם שותים את הבונה. עתה, כשהבונה מוכן, עוברים לשלב הבא שלב ההגשה, שבמהלכו ישתו האורחים שלושה ספלי בונה- “אבול”, “טונה” ו”ברכה”. מוזגים את הבונה לספלי הקפה של האורחים בפעם הראשונה נקרא “אבול” המוגש עם תוספת מאכל כל שהוא שנקרא “קורס” . מאכל ה-“קורס” המוגש עם “הבּוּנָה” הינו מאכל בדרך כלל חטיפים מתוצרת בית כגון: “קולו”, “נפרו”, פרוסת “דָאבּוֹ” (לחם ביתי הנאפה לרוב עבור שבתות וחגים). לאחר מכן, מחזירים את הקומקום לגז ומוסיפים מים לקומקום ונותנים לבונה שוב להתבשל.

הפעם השנייה שהקפה מוגש נקרא “טונה”. לאחר הטונה שוב מחזירים את הקומקום, מוסיפים מים שוב לקומקום, מחכים שיתבשל שוב ומגישים לאורחים וזהו החלק האחרון בהכנת הבונה והוא נקרא “ברכה”. הסיבה שהבונה מוגש כך היא שככל שמוסיפים מים, כך הבונה נהייה יותר חלש ובסופו האורחים נשארים עם הטעם העדין של הבונה בפה. לטקס הבונה שתיית הבונה הארוך יש חשיבות חברתית גבוהה בחברה האתיופית.

הנה סיפור עממי על בונה אתיופי- באחד הכפרים באתיופיה הייתה אישה בשם ברקה, ברקה הייתה אישה פשוטה אך סקרנית בדבר אחד, בעץ שגדל בכפר, עץ גדול בעל גרגירים ירוקים לבנבנים אף אחד לא ידע מה עץ זה ולמה שימש, ברקה שראתה את העץ הייתה סקרנית מה אפשר לעשות איתו, קטפה כמה גרגירים ניסתה לאכול אותם חיים, הטעם לא היה לה טוב, ניסתה לעשות מזה לחם, נתנה לזה להתייבש בשמש טחנה ועשתה מזה בצק לאפייה וגם זה לא היה טעים, ניסתה להכין מזה תבשיל בישלה זאת במים טעמה, לא היה לה טעים, ברקה התייאשה אין מה לעשות עם גרגירים אלו החליטה לקלוע זאת באש בעודה קולעת על האש באו שכניה של ברקה לביתה, שכניה מכל כיוון הגיעו ונדהמו על הריח הטוב המפיץ בבית של ברקה, ראתה ברקה כי כמעט כל הכפר אצלה בבית בשל ריחו של הגרגירים ונדהמו לגלות שזה העץ הפשוט שהיה תמיד מול ענייהם, אחר היא טחנה ושמה לשתיה במים חמים ושתו זאת, היה זה טעם נפלא, וזהו הבונה המסורתי, הקפה הידוע, מאז ועד היום בכל בית אתיופי, בסיום כל שתיית הבונה מברכים “יברקה ביית יטאנה ביית יהון”-פירושו שבית זה שנעשה בו בונה יהיה כמו ביתה של ברקה שמביא אורחים טובים ודברים טובים כמו שכניה של ברקה שבאו בעקבות ריחו של הבונה. סוף- סיפור הבונה !

התגובות סגורות לפוסט זה