סיפור המלחמה של המלך טדרוס הגדול נגד המעצמה האנגלית

185

בתחילת 1862 החלו מגעים דיפלומטיים ראשונים בין בריטניה למלך טדרוס. האירוע ההיסטורי הזה השפיע על היחס לו זכו המיסיונרים האירופאים מצדו של המלך האתיופי. בינואר 1862 מגיע לעיר הנמל מאסווה, באריתריאה של ימינו, קונסול בריטי חדש לתפקיד. שמו צ’רלס דאנקן קמרון. זאת לאחר שקודמו בתפקיד, הקונסול פלאוודן, נרצח על ידי מורדים. עם כניסתו לתפקיד, מתחיל קמרון לחתור להסכם עם המלך טדרוס שכולל הקמת שגרירות אתיופית בעיר לונדון. במהלך המשא ומתן בין השניים, טדרוס מצדו דורש סיוע צבאי ואספקת נשק להקמת יחידה צבאית למלחמה נגד מצריים, שהייתה בזמנו תחת שלטון האימפריה העות’מנית. בנומבר 1862, המלך האתיופי, טדרוס, מוסר לקונסול קמרון מכתב עם כל הדרישות שלו שמיועד למלכת אנגליה – ויקטוריה. אך הנציג הבריטי שלוקח אותו אינו רואה את המכתב הזה כמכתב בהול. ולכן, גם לא ממהר למסור אותו לידי מלכה. המשלוח נתקע. גם כאשר המכתב מגיע למשרד החוץ בלונדון מספר חודשים אחר כך. הוא לא זוכה להתייחסות מצד אף גורם ומונח בצד. נציגי הארמון ושלטונות בריטניה חששו שהדרישות של המלך האתיופי ייצרו אנטגוניזם מצד האימפריה העות’מנית שהייתה האוייבת הראשית של אתיופיה. טדרוס לא זוכה לתשובה. הוא חוטף עצבים ומתחיל לצאת מדעתו.

הקורבן הראשון שלו היה המיסיונר הבריטי הנרי אהרון שטרן. מיסיונר שהגיע לאתיופיה במטרה להמיר את דתם של קהילת בית ישראל – יהודי אתיופיה. אהרון שטרן היה על הכוונת של טדרוס כי הוא פרסם ספר באירופה ובו כתב בקורות חייו של המלך טדרוס שהוא נצר למשפחה ענייה ושאמו של טדרוס התפרנסה ממכירת פרחים בשוק המקומי. בתגובה לכך המלך האתיופי טדוס מחסל שניים מחברי המשלחת של המיסיון של אהרון שטרן וחוטף אותו. הנרי אהרון שטרן מוצא את עצמו עומד מול אחד המלכים החזקים ביותר בהיסטורי של אתיופיה. טדרוס היה כל כך עצבני עד כדי שהוא הרביץ למיסיונר הבריטי במו ידיו עד למצב שהוא איבד את ההכרה וכמעט מת מפצעיו. לאחר ששטרן התאושש מהמכות שקיבל מהמלך האתיופי הוא נאזק בידיו וברגליו ונכלא. טדרוס מתחיל לבצע פשיטות בכל רחבי המדינה ומתחיל לעצור את כל המיסיונרים. הוא מכריז על מלחמה במיסיון הנוצרי האירופאי ומתחיל לסגור חשבונות. אחד המיסיונרים הגרמנים סיפר כי ברגע הוא וחבריו מהמיסיון מצאו את עצמם מוקפים ב-400 לוחמים של המלך טדרוס. כולם הושלכו לכלא.

למעשה, בשנת 1862 מלך אתיופיה, טדרוס, מחזיק בכלא קבוצת דיפלומטים ומיסיונרים בריטים, ומחזיק בהם כשבויים. בתגובה שולחת ויקטוריה דיפלומט בריטי נוסף, הורמוזד רסאם, כדי שינהל משא ומתן עם אתיופיה לשחרור השבויים, אבל המלך טדרוס, בלי להתבלבל, משליך גם אותו לכלא עם יתר בני הערובה. באוגוסט 1867 העניינים מתחממים, ויקטוריה חוטפת עצבים והפעם שולחת 40,000 חיילים בריטיים חמושים בתותחים כבדים ו-280 ספינות לאתיופיה בפיקודו של הגנרל הבריטי נאפייר.

הבריטים עושים עסקה עם הקיסר לעתיד יוהנס הרביעי, וזוכים לשיתוף פעולה מצדו כדי להפיל את המלך טדרוס. יוהנס לוקח איתו חיילים שערקו מהצבא האתיופי של המלך, ומצטרף לצבא הבריטי שמתקדם לעבר ארמון המלך טדרוס במקדלה. באפריל 1868 נערך ‘קרב מקדלה’ בין טדרוס לבריטים, וביחד עם יוהנס הם מצליחים להביס את טדרוס תוך שעות ספורות. המלך טדרוס מאבד 700 חיילים בקרב ומוצא את עצמו בשדה הקרב לבד מול הבריטים. הוא מחליט לשים קץ לחייו ולא ליפול לידי האויב.

הגנרל הבריטי נאפייר במרכז התמונה יחד עם אבוי מרצ’ה מנאמני הקיסר יוהנס יושב מימין 1868

לאחר נפילת המלך טדרוס, הבריטים גוזזים את צמות שיערו ומתחילים לבזוז את כל מה שיש בארמון. הבריטים באו מוכנים מראש, והביאו 44 פילים מהודו ו-40,000 כדי להעמיס את כל אוצרות הארמון במקדלה. הם לוקחים איתם לבריטניה שני כתרי זהב וגביעים מזהב, כסף ונחושת, 500 כתבי יד עתיקים ואפילו לוקחים איתם את הנסיך הקטן, אלמייהו, בנו של המלך טדרוס. היום, אתם יכולים למצוא חלק מפריטים אלו במוזיאון הלאומי בלונדון, חלקם הושבו לאתיופיה בשנים האחרונות.

התגובות סגורות לפוסט זה