תעלומת תשעה בתמוז ושבעה עשר באב. מסורת בית ישראל אתיופיה.

החוקרים הרשעים הראשונים של מסורת בית ישראל אתיופיה (ד'אבדי, לוצאטו, אשכולי) הופתעו ..

729

תעלומת תשעה בתמוז ושבעה עשר באב.
מסורת בית ישראל אתיופיה.

החוקרים הרשעים הראשונים של מסורת בית ישראל אתיופיה (ד’אבדי, לוצאטו, אשכולי) הופתעו לשמוע שבני העדה צמים בתשעת הימים הראשונים של חודש תמוז ובשבעה עשר הימים הראשונים של חודש אב; זכר לחורבן המקדש.
כתב על כך אהרן זאב אשכולי, בספר הפלשים, עמ’ 68:
הדבר המפליא ביותר, לכאורה, הוא דבר צומות תמוז ואב. אצלנו צמים בי”ז בתמוז משום הבקעת החומה, ובט’ באב משום כיבוש ירושלים. המאורעות ידועים גם לפלשים לנימוקי צומותיהם, אלא שנתחלפו להם הימים. תעניותיהם הן י”ז יום באב ותשעה ימים בתמוז. וכדאי הוא סירוס זה שייחקר.
נענינו להערתו המאתגרת של אשכולי, מלפני כשבעים שנה ושאלנו:

א. מדוע לצום מראש חודש ועד יום הצום המקובל?

ב. מדוע בתשעה בתמוז ושבעה עשר באב?

בעניין התאריכים – תשעה בתמוז ושבעה עשר באב – שד”ל ואשכולי סברו שיש בפנינו שיבוש. אולם, חקירה יסודית ועקשנית גילתה שהכול מדויק להפליא.

צום תשעה בתמוז
תשעה בתמוז הוא יום צום לזכר הבקעת חומות ירושלים בחורבן בית ראשון. דברים מפורשים בנושא זה נשמרו עבורנו בנבואת ירמיהו לט, א-ב: ‘בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ. בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר’. מכאן למדנו נתון נוסף בעל ערך רב, בית ישראל אתיופיה התאבלו על חורבן בית ראשון ולא על חורבן בית שני.

צום שבעה עשר באב
שבעה עשר באב הוא תאריך שאין לו מקור כלשהוא במקורות הידועים לנו. על משמעותו המדויקת העמידני קייס סמאי אליאס מראשון לציון .

לפי מסורת העדה  אומר קייס סמאי “מקדש ראשון חרב בעשרה באב. כך מפורש בירמיהו נב, יב-יג: ‘וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ … בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים … וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה’ וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ’. לפיכך, בית ישראל אתיופיה נהגו לצום עשרה ימים ראשונים בחודש אב. כאשר בוטל יום צום בגלל שבת, ראש חודש או יום שמחה; השלימו (=הוסיפו) יום צום. בדרך זו מסתיימים עשרה ימי צום בתאריך שבעה עשר באב. והרי החשבון המפורט: ימים א, י, יב, טו – ארבעה ימי שמחה האסורים בצום (א – ראש חודש, י – יום שמחה זכר ליום כיפור, יב – יום שמחה לזכר חג שבועות וחג הקציר בבית ישראל אתיופיה , טו – יום שמחה לזכר פסח וסוכות). בנוסף לאלו, עוד שלוש שבתות בהן לא צמים (במהלך 17 יום יש בדרך כלל שלוש שבתות). הכול יחד עולה למניין של שבעה ימי שמחה בהם לא צמו. לכן הוסיפו לעשרה ימי הצום עוד שבעה ימים וכך הגיעו לתאריך שבעה עשר באב.

לסיום לפני שמלקים את עצמנו, לפני שממהרים לקנות את האמירות של “שכחתם”, “לא ידעתם” “התנתקתם ” השתבשו “וכו’, ולפני שממהרים לנטוש את מסורת עם ישראל שאבותינו שימרו בחירוף נפש במשך אלפי שנים, מוטב לכבד את עצמנו ולשאול את ההורים והקסים.
מי שמזלזל בעברו, מי שמזלזל במסורת שלו, מי שלא מכבד את עצמו, מי שמוריד את ראשו בכניעה ונע באי נוחות כאשר אומרים לו שהמסורת שלו אינה נכונה ומקבל עליו את הטענות האלה תוך כדי שהוא חושב מבין יותר מהוריו ומזלזל בהם, סופו שיזלזלו בו ויהפוך להיות שעיר לעזאזל.

צום קל עם ישראל ועשו שיתוף.

התגובות סגורות לפוסט זה