*לזכר הנופלים*

מאת: נדב דסטה

335

 

לאבי היו שתי אהבות, אחת הייתה אמי,
ולשנייה קרא ירוסלם.

 

“החיים הם מסלול ריצה.
מחשבות מסוימות עלולות להאט אותך לפעמים.
ויגרמו לך לתהות אולי בכלל עדיף לעצור,
אך דווקא אז עליך להאיץ ולרוץ מהר יותר”.
לחש לי אבי בעודו מוטל על הרצפה נאנק מכאביו,
הבטתי בו דרך עניי הקטנות, והתקשיתי להבין כיצד
ממשיכים מכאן?
“ולא משנה מה קורה לעולם אל תביט לאחור” הוסיף לעברי
העצב בעיניו שבר אותי מבפנים, אין מחזה קורע לב
מלראות אדם שכל חלומותיו התבדו, ואף גרוע מכך
שהשלים עם הגזרה.
*

“זה סופסוף קורה” לחש לי באוזן אבי
כשניסה להעיר אותי בהתרגשות של
ילד שקיבל את שביקש.
האמת שלא ידעתי למה לצפות בכל
זאת בקושי מלאו לי
8 אביבים, אך הסיפורים הרבים
ששמעתי בחיי הקצרים
הבהירו לי כי מדובר במדינת היהודים
מקום שבו נוכל לחיות את חיינו ללא פחדים.
המסע הארוך היה מתיש ומייגע, חלפו מספר שבועות
מאז שעזבנו את הכפר הקטן והתחלנו לצעוד, רבים
מאז נפלו בדרכם, ונדמה היה שלא נגיע ליעד….
יצאנו באישון לילה , אוחזים במעט מהרכוש שהצלחנו
להעמיס על כתפנו הדלות, הסוסים והחמורים כמובן
לקחו גם חלק, אך עליהם הועמסו
בעיקר החולים והזקנים
“ג’רוסלם” נהג לקרוא לה אבי,
והאמת שזה היה מוזר כי בכל פעם
שדיבר עליה פניו זרחו כמו נאון,
וחיוך רחב פשט על פניו.

**
את אמי כבר קברנו בצד הדרך לאחר שבוע ימים,
זה היה מחזה קורע לב לראות את אבי מתייסר,
“אסור לעצור” ”אסור לעצור” הוא מילמל כשדמעות מציפות את עיניו, למרות, שהיה קשה לו להיפרד מאהבתו הראשונה, בתמימותו הרבה
התנחם באהבה הנוספת שחיכתה לו- “ירוסלם”.
המחסור באוכל ושתייה פשוט הכריע את אמי,
שכן העדיפה לוותר על עצמה למען הילדים,
בכל פעם שהגישו לה מים, אמרה בקול חרישי
“אני בסדר, תדאגו לילדים, ישנה עוד כברת
דרך ולא רוצה שזה יגמר”.
החלק העצוב שהיא נגמרה קודם.

***
“בוא כבר” צעק לעברי דודי מנגיסטו,
“הם תכף מגיעים!”
בעודו מצביע לעבר ההרים.
אך היה קשה לי להרפות מידו של אבי.
הסצנה נראתה כאילו נלקחה מסרט מערבונים,
אלו היו המורדים ששעטו לעברנו עם סוסים
חניתות ורובים בידיהם ורצח בעיניהם.
כן, הם זיהו אותנו מרחוק והמארב היה מתוכנן.
לפתע חשתי לפיתה עזה,
זה היה מנגיסטו שזיהה את הסכנה
וגרר אותי בחוזקה,
ידו של אבי עדיין הייתה מושטת לעברי,
“רוץ בני והגשם את חלומי”
אלו היו מילותיו האחרונות.
בעודי נשרך אחרי דודי בריצת האמוק שפתח,
לאחר כברת דרך נשמעה ירייה.

שתי אהבות היו לו לאבי, ואת שתיהן איבד….

התגובות סגורות לפוסט זה