אזהרה ! חוקרי יהדות אתײַפיה פרנג’ים רשעים לפניך !

238

חוקרי יהדות אתיופיה של סוף המאה ה 19 היו אירופאים שנישאו על גבי אווירת הגילוי של עמים ותרבויות פרימיטיביות מעבר להרי החושך – הרחק מאירופה “הנאורה”. בתחילת שנות ה 80, החוקרים בארץ היו בוגרי תוכניות “כור ההיתוך” של שנות ה 50. הם היו בני אירופה וצפון אמריקה, עייפים מתיאוריות ונמצאו תחת שוקת שבורה. עם הגעת העולים השחורים, נדלק אצלם ניצוץ חדש של שינוי בתפישה. הם בחנו את שיטותיהם בזהירות ומתוך איפוק וכבוד לתרבות. ככלות הכול, היו מתוסכלי תזת כור ההיתוך.

הסמכות האקדמית בתקופה זו נשלטה ע”י האליטה האירופית-אמריקאית – בשל היותם בוגרי אוניברסיטאות נבחרות שם. הצברים, צעירים וצעירות, שהיו בראשית דרכם הלימודית, היו בשלבי לימוד ראשוני באקדמיה. חלק מהם, חשב על עבודת שדה במחוזות רחוקים – הודו הייתה המקום הכי רחוק שאפשר להגיע. עם הגעת שחורים אל מחוזו של החוקר בפוטנציה, מיד חזרו כולם לבדוק את האחר האקזוטי החדש. גם חוקרים עולים חדשים עלו ארצה: לבדוק השתקעות ולעלות על עגלת הקריירה החדשה.

כאמור, בראש הפירמידה עמדו חוקרים מאוניברסיטאות מחו”ל. אחריהם נמצאו תלמידיהם – הישראלים, אחר כך נותני השירות – הסוכנות, משרד הקליטה והצבא. התלמידים אספו את המידע מנותני השירות והעבירו אותו למומחים, כדי לגבש את הידע על התופעה החדשה ומציאת דרכי פעולה – תחילתה של תודעה שחורה.

לידתה של אליטה מחקרית

בסוף שנות ה 90, המורפולוגיה של החוקר משתנה – התלמידים של השנים הראשונות קיבלו את שרביט הידע. הוא או היא הם ישראלים בוגרי צבא, מחוספסים, נעדר אצלם אותו איפוק שמאפיין את בני אירופה, הם כבר רכשו את אמונם של האתיופים. חלקם כבר מבחין באנטומיה ובגיאוגרפיה של העולים, מסיפורים, ואף מגלגל על שפתיו מילים ופתגמים אתיופים כדי לדובב ולהתחבב על נחקריו. חלקם אף העיזו לאכול אנג’רה והם מסתובבים איתם בצבא, במסיבות, לוויות ובחג הלאומי של העולים. החוקרים הישראלים החדשים, הבינו שזה מה שהם רוצים להיות – מומחים לאתיופים. עתה הסמכות היא אצלם ואת הידע הזה, שהובא להם במצב גולמי מהרשויות, מוחזר להם כמוצר מוגמר – כתכנית לפעולה.

“מבצע שלמה” (1991), הכניס דם חדש להתעניינות המחקרית – חוקרים נוספים מצטרפים לעזור ולסייע – כך נולדים עוד חוקרים, ולאותם ישראלים מצטרפים צעירים מבני אירופה – מבצע ההצלה נשמע למרחוק ולכן באו לראות את התופעה מקרוב. כולם באו “לעזור” במרכזי הקליטה – מה שהם עושים אחרי שעות העזרה איש אינו יודע, אבל לא מן הנמנע שהם עובדים על מחקר מתקדם. החוקרים “הישראלים”, חלקם בקושי יודעים עברית, הפכו סופית לסמכות הבלעדית, מומחים לאתיופים ולאתיופיות.

חוקרים במשבר
מספר שנים לאחר מבצע שלמה, מצטמצמים שדות המרעה ומשאבי המחקר אוזלים כי העולים כבר מסתגלים לארץ. לחץ זה יוצר רעיית יתר ומביא לתחרות אצל החוקרים – הם נמצאים בהישרדות ולכן יוצרים קליקות חברתיות כדי לשרוד. השיטה הכי טובה היא לעשות “הפרד ומשול” – כל אחד יוצר את הבחורים או הבחורות האתיופיות הרצים מסביב לעגלת החוקר. החוקרים יוצרים בתי מדרש וחצרות לימוד, כל חוקר והאתיופים שלו.

נפילתה של האליטה
בשנים האחרונות, החוקרים כבר עייפים, ולכן הם עסוקים במחזור חומר. הם כבר יושבים היטב בעבודה ומה שאפשר זה לדלות בטלפון או לחפש במגירה או באיזה “פורום אתיופי” כדי לכתוב מאמר, סתם כדי לצאת לידי חובה. החוקרים נמצאים במשבר אישי, איש כבר לא מתרגש כשהם מדברים אמהרית, איש כבר לא מתרגש מגינוני הנימוס שהם מפנים אל אתיופים. מכוון שהאתיופים למדו להכיר מה רוצים מהם החוקרים, התעוררה בעיה של עבודת שדה.

אז היזהרו אתיופים יקרים אתם זן נדיר ומבוקש מאוד ע״י אליטת החוקרים הפרנג׳ית !

התגובות סגורות לפוסט זה